החלטה בתיק עת"א 40813-05-11

1.         העותר, יליד 1972, מרצה מאסר רביעי, לתקופה של 4 שנות מאסר,  5 חודשים ו- 180 ימים החל מיום 30.3.09 בגין עבירות של  מרמה ועושק, שינוי זהות של רכב או חלק מרכב, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, עבירות נגד הסדר הציבורי, החזקת רכוש גנוב (קבלת כלי רכב גנובים), ואי תשלום קנס (180 ימי מאסר).

עניינה של עתירה זו הנה בקשת העותר להורות על ביטול הפעלת מאסר למשך 180 יום בגין אי תשלום קנס.

2.         ביום 24.5.09 נדון העותר בת.פ. 3639/07 (בימ"ש שלום בראשל"צ) למאסר בפועל לתקופה של 58 חודשים, בניכוי ימי המעצר, וכן לתשלום קנס בגובה 30,000 ש"ח שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.1.10, או 6 חודשי מאסר תמורתו. עוד נקבע בגזר הדין כי "אי תשלום אחד התשלומים במועדו יביא לפירעון מיידי של כל יתרת הסכום".

3.         ביום 25.5.09 זומן העותר ע"י רשם בית סוהר השרון לראיון התראה על אי תשלום קנס בו הוזהר כי במידה ולא ישלם את הקנס בהתאם להחלטת בית המשפט יופעל המאסר שנקבע חלף הקנס.

העותר חתם על טופס שכותרתו "פקודת מאסר בגין אי תשלום קנס" והצהיר כי בכוונתו לשלם את הקנס במועד שנקבע אך בפועל לא עשה כן עד היום.

ביום 1.10.10 הוצאה פקודת מאסר לתקופה של 180 יום עקב אי תשלום קנס.

העותר קיבל הודעה על הפעלת הפקודה והוחתם על טופס המאשר כי הוא מודע להפעלת המאסר לתקופה של 180 ימים, באופן מיידי , ביום 1.12.10.

נימוקי העתירה

1.         במהלך החודשים ספטמבר ודצמבר 2010 הגישו העותר ורעייתו בעצמם, וכן באמצעות עורכת דינו של העותר דאז, בקשה למרכז לגביית קנסות, להקלה משמעותית בתשלום הקנס, לאור מצבה הכלכלי של המשפחה (ראה נספחים ב' ו- ג' לעתירה).

לאחר משלוח הבקשות הנ"ל נוצרה אי הבנה כאשר רעייתו של העותר הבינה שהתקבלה תשובה חיובית לבקשתה וכי הקנס בוטל. מנגד, נודע לעותר בדיעבד כי עורכת דינו דאז קיבלה תשובה שלילית בנוגע להפחתת הקנס, אך היא לא יידעה אותו על כך.

העותר היה משוכנע כי הקנס בוטל אך לימים הופעל עונש מאסר בן 6 חודשים בגין אי תשלום הקנס.

2.         העותר לא חולק על כך שהוא חתם על המסמך שכותרתו "פקודת מאסר בגין אי תשלום קנס" אך טוען שלא הוסבר לו שעליו להגיש בקשה לביהמ"ש לדחיית תשלום הקנס. הוא המתין לקבלת תשובה מהמרכז לגביית קנסות, ובזמן זה למעשה הוא ריצה מאסר בגין אי תשלום הקנס. לדבריו, הוא קיבל את ההודעה מקצין האגף, כשהוא היה במהלך עבודה במטבח, ובנסיבות האמורות התבקש לחתום וחתם על טופס פקודת המאסר.

3.         ב"כ העותר מבקשת כי יאפשרו לעותר לשלם את הקנס ללא תוספת פיגורים לאחר שחרור העותר ממאסר, לאור העובדה שהוגשה בקשה לעיכוב הליכים, וההליכים לא עוכבו מכיוון שהוא מרצה עונש מאסר. כן טענה בעתירה כי על שותפו של העותר לביצוע העבירות הוטל לשלם את הקנס רק כחודש לאחר שחרורו ממאסר. 

במהלך הדיון בפני הצהירה ב"כ העותר כי העותר מוכן לשלם את הקנס באופן מיידי.

תגובת המשיבה

1.         העותר היה מודע להפעלת פקודת המאסר, חתם על טופס המאשר זאת והצהיר שהוא מתכוון לשלם את הקנס במועדו.

כמו כן, במענה לעתירה שהגיש המשיב, אשר נדונה ביום 30.3.11, ציין העותר במפורש כי הוא שפוט לתקופה של 4 שנים, 5 חודשים ו- 180 ימים.

2.         סעיף 46 לחוק העונשין קובע במפורש כי מקום בו מרצה אסיר מאסר והוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק המאסר הפלילי לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס וישוב ויימשך כשתסתיים תקופת המאסר בגין אי תשלום הקנס.

3.         במספר הזדמנויות נתן בית המשפט תוקף להתנהלותו של המשיב, שפעל בהתאם להוראות החוק והפסיקה, כאשר קבע שלאחר תום תקופת המאסר בגין אי תשלום הקנס אין לבטל את תקופת המאסר אותה כבר ריצה העותר בגין אי תשלום הקנס.